יום חמישי בערב יכול להיות ערב מאוד קשה, במיוחד עם אתה מנסה לשמור על הכרה מלאה מול הטלויזיה.
אמש באותם רגעים בהם הייתי בהכרה , צפיתי בראיון בניסים משעל מראיין את יאיר לפיד. לתוך התודעה המהבהבת שלי נחתנו כל המשפטים הנכונים:
- מדיניות כלכלית שחושבת גם על עצמאים, עסקים קטנים ומעמד הביניים.
- משא ומתן עם הפליסטינים בלי לגלות מראש מה קו ההגנה האחרון. מתוך מטרה לשמור על כמה שיותר מהתישבות הישראלית ועם ראיה מפוכחת שנאלץ להוריד ישובים.
- נישואים אזרחיים.
- לפיד לא מבטיח מראש עם מי ילך או ילך אחרי הבחירות, דבר מטופש לפני שיודעים את תוצאות הבחירות.
מי שמכיר אותי הרבה זמן נתקל בודאי בתופעה הלא נעימה של התפרצות זעם:
אני מתוסכל/לחוץ/כועס על משההרבה זמןואז משפט או מעשה נוסף, שלא בהכרח קשור למה שמציק לי אבל גם לא לרוחי זוכה לכל הזעם והכעס שצברתי.
במידה מסוימת זו היתה ההרגשה של הראיון אתמול: כל אחד מהמשפטים הנ"ל שבהחלט יכולים להדליק אותי נאמרו בטון מאוד תקיף. יאיר לפיד, איש הטלויזיה המנוסה והשרמנטי, נראה אתמול מאוד מתגונן
נבחני כמו כלב פינצ'ר שמנסה שיבחינו בו ויקחו אותו ברצינות.
קשה באמת לקחת אותו ברצינות, ראינו כבר הרבה מפלגות מרכז קמות ומתאדות וכרגע זה נראה כמו עוד מפלגה שאומרת את כל הדברים הנכונים אבל תעלם לנו אחרי ליל הבחירות.
